ביאור כוונות

אולי תאהב גם.....

3 תגובות

  1. פה לאדם הגיב:

    שווה קריאה בהחלט,תודה לך.

  2. אנונימי הגיב:

    שלום רב,
    דבר ראשון יישר כח על הנסיון לניסוח- אקדים ואומר שאינני מסכים עם שובל כלל וכלל.

    הבעיה העיקרית היא :למי ההגמוניה? למי יש את הכח להחליט מהם אותם מסרים/ רעיונות / ערכים לאורם תיבנה אותה חברת מופת אמורפית? מדוע אותה "אורגניות מדומיינת" חשובה יותר מהמסורת הליברלית-שמאלנית מאבדת עצמה לדעת? כי יהודים תמכו בה פעם? היום יש יותר יהודים שתומכים בהרבה דברים אחרים, היכן קולם?.

    דבר אחר והוא הכשל המתודולוגי (מודע או לא). בחלק האחרון שובל מציג שתי גישות לציונות ("ישנן שתי מגמות רווחות לגבי משמעות הציונות"), אך לאחר מכן שובל מחליט באופן חד צדדי כי המערכת בה הוא מצדד היא "… המסגרת הרעיונית והתרבותית הממשית שעליה נבנתה המדינה" מבלי להזכיר שמדובר רק בצד אחד של הויכוח שהוצג לפני כן!.

    מעבר לשאלת ההגמוניה, הפרשנות והכפייה של אותה מערכת רעיונית (וכפועל יוצא גם הדרישה מהפרט להיות חלק מהחזון); לשאול "מהי יהדות" ומהו רעיון "יהודי אותנטי" מבלי להתייחס להקשר תרבותי, חברתי, הסטורי רחב יותר בו הם נכתבו, הוא חוסר יושר אינטלקטואלי.
    אחד ה'חידושים', של הההגות הפוסטית והמחקר המודרני הוא היכולת לנסות להבין את המנגנון בו תפיסות מתעצבות לאור מערכת יחסים ושאיפות פוליטייות. קרי, אנחנו לא תוצר בשלשלת של הגות יהודית אותנטית, אנחנו יצירה חדשה בכל דור ודור שבוחרת מתוך אותה הגות את המרכיבים שהכי נח לנו עימם מבחינה פוליטית ואידאולוגית.

    לכן אליהו מצפת הוא גזען מדיר ערבים שמתרץ את דעותיו במסורת היהודית תוך היתממות של:" מה אתם רוצים זה מה שכתוב", לעומתו עמיטל וליכטנשטיין יעדיפו להדגיש את המחוייבות ההלכתית תוך כדי שמירה על צלם אדם וכבודו של כל אדם (כי זו הגותם ומערכת ערכיהם אותם הם באים לקדם).

    במקרה של שובל יש נסיון להימלט מהזיהוי הפשטיסטי ולהיתלות באיזו "יהודת אותנטית" על מנת להוכיח שההגות והתביעה משאר העם היהודי מקורה במסורת היהודית ולא בנסיון להטייה של מטרות פוליטיות-ערכיות-הגמוניות. כי שובל יחליט מהם הערכים היהודים האותנטיים ולא פרסיקו ושטרנהל שיאמרו "אנחנו מבינים שאין דבר כזה" ויחפשו למצוא את מרוקות ההשראה היותר אקטואליים וקרובים לזמננו בכל אותו בליל של "הגות יהודית".

    לסכומו של דבר המאבק הוא מאבק פוליטי פשוט על ההגמוניה בישראל בין ניאו-קונז (שובל) לבין סמולנים (פרסיקו) – אין מה להציג אותי כמאבק של מי משמר את הרוח היהודית-ציונית-לאומית.

    בשולי הדברים- עם כל הכבוד לציונות, לאומיות, יהדות, עם ישראל- גם אם נתעלם משטחי יהודה שומרון ועזה – עדיין בקרב מחזיקי תעודות הזהות כחולות ישנם כ-20% שאינם יהודים ואינם חלק מהאתוס היהודי ולא בחרו לחיות תחתיו, איפה הם נכנסים במערכת הערכים הזאת ? [בהתעלם משאלת נכבה לא נכבה].
    מזווי אחרת, היכן נכנסים היהודים שאינם חיים במדינת ישראל? או החרדים שאינם מכירים בציונות? הניכוס למדינת ישראל כמייצגת את ערכי היהדות–יהיו מה שיהיו – הוא בעייתי ביותר.

  3. אנונימי הגיב:

    מה שמקשה על השמאל, ואנשים כמו פרסיקו, את ההתמודדות עם פשיסטים כמו שובל מתבטא כתבנית דומה לקושי החילוני להתמודד עם הדתי,
    והקושי נובע מהעדיפות של המסורתי, הארכאי, השמרני והנהוג והממוסד על מחשבה חדשנית, מתפתחת, שמטיבה גם זקוקה לבניה מתחדשת של עצם השפה, שפתה.
    לאדם הלא יצירתי,הלא מוסרי, תמיד תהיה עדיפות על האדם היצירתי,המוסרי, ולו בגלל שאינו צריך להאבק על תפישה שעדיין לא מופתה,
    הוא שנשען על העבר יכול לגייס קולות שלאדם הנשען על העתיד אינם זמינים עדיין,
    וזה בדיוק מה ששובל וכל הפשיסטים הפונדמנטליסטים בישראל ובעולם עושים,
    אלא ש…
    לימוד מהותי של ההתפתחות ההיסטורית יחשוף שגם המסגרת הלאומית, בדיוק כמו כל מסגרת "אורגנית" שקדמה לה,שבטית, פאודלית,תאוקרטית, מלוכנית…
    היא זמנית,
    קיומה נכון לזמנה, כמקפצה להתפתחות מסגרת חדשה מתוכה, ומזכותה.

    התפישה שלפיה לאומיות אינה מסגרת סופית, אולטימטיבית, הגדרה סופית וממצה של גבולות הקבוצה האנושית סובלת מפרדוקסים רבים, גם אתים ומוסרים וגם מדעיים.

    הלאומיות, ביחד עם הקפיטליזם שמשלים אותה ונובע ממנה, נמצאת בתהליך ברור של דעיכה,
    המגזר הדתי, שגילה את קסמה באיחור אופייני, מתלהב ממה שהאוונגרד השמאלי והחלוצי התעייף ממנו כבר מזמן,
    בדיוק כשם שהמתנחלים "גילו" את מצוות ישוב הארץ רק אחרי שהשמאל החלוצי עבר כבר מזמן לשלב הבא.

    הפיגור בפאזה שלה מהווה חלק בלתי נמנע מהשמרנות של אנשים כמו שובל,
    בגלל זה ה"ציונות" הדתית מגדירה כל מי שלא מקיים את התצורה העבשה והמיושנת והמסורתית של הציונות כבוגד במדינה ובחזון הציוני.

    השמרן הדתי תמיד נשען רק על העבר,
    בגלל זה כשהוקמה המדינה הפעולה החלוצית נתפשה לו כזרה ורק אחרי שהפכה לחלק מהעבר, הוגדרה כמסורת, הוא ממהר לתפוש עליה חזקה ולהדיר כהרגלו כל מי שלא מקיים את התבניות שהוא הקפיא מזכות ההשתייכות לקבוצה.

    זו הבעייה של שובל וזו הבעייה של כל הכוחות המסורתיים, דתיים, פשיסטים בישראל, ובעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *